כְּתִיב וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֘ הַמַּ֤יִם הָאֵ֨לֶּה֙ וֽוֹצְאִ֗ים אֶל הַגְּלִילָה֙ הַקַּדְמוֹנָ֔ה זֶה יַם שֶׁלְסַמְכו. וְיָרְֽד֖וּ עַל הָֽעֲרָבָ֑ה זֶה יַם שֶׁלְטִיבֵּרִיָּא. וּבָ֣אוּ הַיָּ֔מָּה זֶה יַם הַמֶּלַח. אֶל הַיָּ֥מָּה הַמּֽוּצָאִ֖ים זֶה הַיָּם הַגָּדוֹל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַמּוֹצָאִים. כְּנֶגֵד שְׁנֵי פְעָמִים שֶׁיָּצָא. [אֶחָד בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְאֶחָד בְּדוֹר פְּלָגָה.] רִבִּי לָֽעְזְר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה יָצְא עַד קַלַבְּרִיָה וּבַשְׁנִייָה יָצָא עַד קֵפֵי בֶּרְבֶּרִיָה. רִִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה יָצְא עַד קֵפֵי בֶּרְבֶּרִיָה וּבַשְׁנִייָה יָצָא עַד עַכּוֹ וְעַד יָפוֹ. עַד פֹּ֣ה תָ֭בוֹא וְלֹ֣א תוֹסִיף. עַד עַכּוֹ תָבוֹא וְלֹא תוֹסִיף. וּפֹ֥א יָ֝שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ׃ עַד יָפוֹ אָשִׁית גְּאוֹן גַּלֶּיךָ. נִיחָא יָמָּא רַבָּא יַמָּא דְמִלְחָא. בִּשְׁבִיל לְמִיתְקָן. יַמָּה דְטִיבֵּרִיָּא יַמָּה דְסַמְכוֹ. לְרַבּוֹת דְּגָתָם. לְמִינָה֙ תִּהְיֶ֣ה דְגָתָ֔ם. לְמִינֵי מִינִים תִּהְיֶה דְגָתָם. תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַעֲשֶׂה וְהָלַכְתִּי לְצַייְדָן וְהֵבִיאוּ לְפָנַיי יוֹתֵר מִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִינֵי דָגִים בְּתַמְחוּי אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
למינה תהיה דגתם. דכתיב שם אבתריה ומשמע למינה של אחת מהמינין ולעיל כתיב והיה הדגה רבה מאוד הלכך דריש למיני מינים הרבה תהיה דגתם וכהאי דרשב''ג דלקמיה שאף במקום אחד מצא מג' מאות מיני דגים ובתמחוי אחד:
לרבות דגתם. כדכתיב אבתריה והיה כל נפש חיה וכו' והיה הדגה רבה מאד:
ניחא וכו'. סיפיה דקרא דיחזקאל דריש דכתיב ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים וניחא זה על הים הגדול ועל הים המלח שאינן ראוין עכשיו לשתות ובשביל למתקן ניבא ואמר ונרפאו המים אלא ימא דטבריא שהן מתוקין וכן ימא דסמכו דדריש לעיל עליהן מהפסוק הזה הקדמונה וכו' למה צריכין הן לרפואה:
עד עכו ועד יפו. שהן בגבול ארץ ישראל ורחוקין עוד יותר מהמערב וכדכתיב באיוב עד פה תבא וכו':
עד קפי. קצה ארץ ברבריאה ועד כפי הים שם שהיא יותר רחוקה מן המערב:
עד קלבריאה. ארץ שהיא יותר למערב מברבריאה:
ולמה נקרא שמו המוצאים כנגד שני פעמים שיצא. לשטוף בעולם אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה:
כתיב ביחזקאל שם ויאמר אלי וגו' והולך ודורש לכל הפסוקים שנאמרו שם על אותן המים היוצאין. מן הנחל האמור שם למעלה:
כְּתִיב וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵֽצְא֤וּ מַֽיִם חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔ם וגו'. תַּנֵּי. בֵּית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים עַד הַפָּרָכוֹת כְּקַרְנֵי סִילַיי וּבִילַיי. מִן הַפָּרָכוֹת עַד מִזְבַּח הַזָּהָב כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וְעַד הָעֲזָרוֹת כְּחוּט שֶׁל שְׁיתִי. מִן הָעֲזָרוֹת וְעַד מִפְתַּן הַבַּיִת כְּחוּט שֶׁל עֶרֶב. מִיכָּן וָהֵילַךְ כְּמִפִּי הַפַּךְ. וְהִנֵּה מַ֣יִם מְפַכִּ֔ים מִן הַכָּתֵ֖ף הַיְמָנִֽית: כְּתִיב בְּצֵאת הָאִ֥ישׁ קָדִ֖ים וְקָ֣ו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֤מָד אֶ֨לֶף֙ בָּֽאַמָּ֔ה וַיַּֽעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מֵ֥י אָפְסָֽיִם׃ עַד קַרְסוּלֵהּ. וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּֽעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מַ֣יִם בִּרְכָּיִים. עַד בִּרְכַּייָא. וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּֽעֲבִרֵ֖נִי מֵ֥י מָתְנָֽיִם׃ עַד מָתְנַייָא. מִיכָּן וְהֵילַךְ וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף נַ֕חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא אוּכַ֖ל לַעֲבֹ֑ר. אֲפִילוּ לִיבּוּרְנִין גְּדוֹלָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲבוֹר בּוֹ. מַה טַעֲמָא וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַעַבְרֶֽנּוּ׃ מִפְּנֵי מַה כִּֽי גָא֤וּ הַמַּ֨יִם֙ מֵ֣י שָׂ֔חוּ. מָהוּ מֵ֣י שָׂ֔חוּ. מִלְּשׁוֹט. אָמַר רִבִּי חוּנָה. בְּאַתְרִין צְווָחִין לְשַׁייְטָא סְחוּנָא. וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשּׂוֹחֶה לִשְׂח֑וֹת מָהוּ לִשְׂחוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַיִין 26a דְּמִתְמַלְּלִין בְּעָֽלְמָא. כְּתִיב בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ מָק֣וֹר נִפְתָּ֔ח לְבֵ֥ית דָּוִ֖יד וּלְיֹוֹשְׁבֵי יְרֽוּשָׁלָ֑ם לְחַטַּ֖את וּלְנִידָּה: רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מִבֵּית דָּוִד וְעַד יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כְּשֵׁרִים לְנִדָּה וּלְחַטָּאת. מִיכָּן וְהֵילַךְ מֵי תַעֲרוּבוֹת הֵן. כְּשֵׁירִים לְנִדָּה וּפְסוּלִים לְמֵי חַטָּאת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מִבֵּית דָּוִד וְעַד יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כְּשֵׁרִים לְנִדָּה וּלְחַטָּאת. מִיכָּן וְהֵילַךְ מֵי קַטֵּיפְרֵיסוֹת הֵן. פְּסוּלִין לְנִדָּה וּלְחַטָּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' אלעזר וכו'. דס''ל שמכאן ואילך פסולין אף לנדות שאע''פ שאינה צריכה למים חיים מ''מ הואיל ונתגברו והולכין ויורדין בשטף כמי קטפרוס הן וכמוזכר בסוף פ''ח דטהרות הנצוק והקטפרס שהמים באין דרך מדרון מלמעלה למטה ופסולין הן לנדה דאשבורן בעינן:
כתיב. בזכריה י''ד והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וגו' וסמיך ליה לנבואה זו על אותה הנבואה של יחזקאל כמו שהבאתי במתני' וכדלקמן:
תני. אותן התחלת המים מתחת מפתן הבית ומבית קדש הקדשים עד הפרוכת שלפני הדביר הן כקרני סיליי וכיליי והן מיני חגבים הקטנים ביותר ומן הפרכת וכו' נעשו כקרני חגבים סתם שהן יותר גדולים וממזבח הזהב וכו' עד מפתן הבית של ההיכל כחוט הערב שהוא עב יותר משל שתי מכאן והילך וכו':
כתיב. ביחזקאל שם:
אפי' לבירנין. ספינות גדולות:
מהו מי שחו מלשוט. שצריך להיות שוחה ולשוט:
באתרין צווחין. במקומינו קורין לשייטא שחונא וכדכתיב בישעיה כ''ה ופירש ידו וגו':
מהו לשחות. הא כתיב כאשר יפרש השוחה ולמה הדר אמר לשחות:
מים דמתמללין בעלמא. כלומר שמפורסמים הם בעולם ומדברין מגודל שטיפתן שצריך לשוט בתוכן וכל זה להגדיל מפלת מואב אשר ניבא עליו:
כתיב. בזכריה י''ג ביום ההוא יהיה מקור נפתח וגו'. וזה ג''כ מרומז לנבואת יחזקאל בפסוקים דלעיל והולך ודורש שכשהמים באים לבית דוד ומבית דוד ועד יושבי ירושלים כלה עדיין הן כשרים לנדה והיא זבה ולמי חטאת ומכאן ואילך כשרים הן לנדה שאע''פ שמי תערובות הן מפני שאין הנדה ולא הזבה צריכין למים חיים ולמי חטאת הן פסולין דבעינן מים חיים ובלא תערובת שאר מים:
וְנִרְפּ֥אוּ הַמָּֽיִם. בְּצֹּאתָ֧יו וּגְבָאָ֛יו וְלֹ֥א יֵרָֽפְא֖וּ לְמֶ֥לַח נִתָּֽנוּ׃ כְּתִיב וְנִרְפּ֥אוּ הַמָּֽיִם וְאַתְּ אָמַרְתָּ. וְלֹ֥א יֵרָֽפְא֖וּ הַמַּיִם. מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ וְלֹ֥א יֵרָֽפְא֖וּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כתיב. שם ועל הנחל וגו' לחדשיו יבכר וגו' מאי טעמא לחדשיו יבכר ומיעוט חדשיו שנים ודריש ר' יהודה דעל עץ מאכל לא יבול עליהו דסמיך ליה קאי שהאילן יעשה לשני חדשים התבואה וגם על שתהיה לחדש אחד דכתיב כל עץ מאכל והתבואה ג''כ בכלל אלא דהאילן שעכשיו הוא לי''ב חדש לעתיד יעשה בחלק השישית שהוא ב' חדשים והתבואה שהיא עכשיו לששה חדשים לעתיד תעשה לחדש אחד וכערך האילן ור' יוסי דריש שהתבואה תעשה לט''ו יום שכך מצינו בימי יואל דכתיב ובני ציון גילו וגו' שהיה יורה ומלקוש בראשון ואח''כ גדלה והקריבו העומר בי''ו בניסן ונמצא שאחר היורה ומלקוש שבתחלת החדש התחילה לגדל ועשתה בט''ו יום:
ונרפאו המים. בקרא דלעיל והדר קאמר למטה בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו והא כיצד כתיב ונרפאו וכו' וקאמר דמקום הוא ששמו ולא ירפאו ועד שם יהיו ניתנו:
כְּתִיב וְעַֽל הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כָּל עֵץ מַֽ֠אֲכָל לֹֽא יִבֹּל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לָחֳֽדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה תְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים. מַה טַעֲמֵיהּ. לָחֳֽדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַַזֶּה הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְאִילָן עוֹשֶׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁעָשָׂת הַתְּבוּאָה בִימֵי יוֹאֵל לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְקָרֵב מִמֶּנָּה הָעוֹמֵר. מַה טַעֲמֵיהּ. וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּֽיי אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם יוֹרֶה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּֽרִאשֽׁוֹן׃ מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹסֵי לָחֳֽדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ יְבַכֵּר. וְעָלֵה֖וּ לִתְרוּפָֽה: רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. תַּרְפֵּיהּ מְצַץ עָלֵיהּ וֹתָרַף מְזוֹנֵהּ. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְמָעֲלָן. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְמַטָּן. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה אִילְּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
רב ושמואל. דרשי לשון התרת פה חד אמר וכו' וכדדרשי ר' חנניה וריב''ל ומפרשי יותר:
ותרף מזונה מצץ עליה. ותרף מזונה כלומר עכשיו יהיה מציץ עליה לזרעה והיא מיד ותרף מזונה שתמהר לעשות הפירות:
ועליהו לתרופה. סיפיה דהאי קרא והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה ודריש ר' יוחנן תרופה מלשון תרופיה וכדכתיב ותתן טרף לביתה:
בכל חדש וכו'. לחדשיו אכל חדש וחודש קאי ועל פירות האילן. וגרסי' להא לקמן בפ''ק דתענית בהלכה ב':
מה מקיים רבי יוסי לחדשיו יבכר. דמשמע שמין אחד יהיה לשני חדשים:
הלכה: תַּנֵּי. עַל שֶׁל כֶּסֶף. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. רִבִּי חֲנַנְיָה מַטֵּי בָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן שֶׁלְכֶּסֶף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ. לֹא כֵן תַּנֵּי. זֶה אֶחָד מִן הַנִּיסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ חוֹם כָּךְ הָיוּ מוֹצִיאין אוֹתוֹ חוֹם. [שֶׁנֶּאֱמַר] לָשׁוּם֙ לֶ֣חֶם חוֹם כְּיוֹם הִלָּקְחֽוֹ: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֶׂה נִיסִּים. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם מָהוּ לְהַנִּיחוֹ לַשַּׁבָּת הַבָּאָה. אֲמַר לוֹן. כְּתִיב וְנָֽתַתָּ֧ עַל הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם אֲפִילוּ פָסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
תמיד. משמע שלא יהא השלחן בלא לחם ואפי' הוא פסול וכגון זה שסידרו כמצותו בשבת שעברה ונפסל בלינה כדתנינן בסוף פרק שתי הלחם מניחין אותו ולשבת הבאה יעשו לחם אחר:
לא היה שם לחם. שלא מצאו לעשות לחם הפנים לסדר מהאפוי מחדש לשבת זו מהו להניחו להלחם שסידרו בשבת שעברה ויהא נשאר מונח עד לשבת הבאה שיהיה להם לחם אחר:
אין מזכירין מעשה נסים. וכלומר שאין סומכין על הנס:
לא כן תני. במס' אבות גבי בשר הקדש שלא הסריח מעולם וכן בלחם הפנים שנינו בברייתא זה אחד מן הנסים וכו' ואמאי הוצרכו ליתן אותו בכניסתו על של שיש כדקתני במתני':
לית כאן של כסף. סמי מכאן מהברייתא דטעותא היא ואין נותנין על של כסף מפני שהוא מרתיח ומחמם אותן ויסריחו:
גמ' תני. בחדא ברייתא על של כסף היו נותנין את האברין:
משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִישׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִים. וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין אֶת הָאֵיבָרִין וְעַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת. וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב. עַל שֶׁל שַׁיִישׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד׃
Pnei Moshe (non traduit)
שמעלין בקדש ולא מורידין. דמכיון שסלקו אותו מעל שלחן של זהב שמבפנים שוב אין מורידין אותו להניחו לא על של כסף ולא על אחר אלא על של זהב:
ועל של זהב ביציאתו. של הלחם שהיה על השלחן משבת העבר והיה מונח שם עד שיתחלק להכהנים:
על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו. אחר שנאפה עד שיסדרו אותו בפנים על השלחן הטהור:
ושנים באולם מבפנים. של האולם ועל פתח הבית:
ועל של כסף. היו נותנין כלי שרת כדתנן בפ''ג דתמיד שבכל יום בבקר קודם לשחיטת התמיד נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב:
ושנים במערב הכבש וכו' על של שייש נותנין את האברין. אחר הנתוח וסודרן אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים על הכבש ומשם להמזבח ולא היו עושין אותו של כסף ואף שאין עניות במקום עשירות משום שהכסף מרתיח ושלא יסריחו והשייש מצנן הוא ולא היו סומכין על הנס כדחשיב בפ''ה דאבות עשרה נסים וכו' שלא הסריח בשר הקדש מעולם והכי אמר בגמרא:
מתני' שלשה עשר שולחנות היו במקדש וכו' שעליהן מדיחין את הקרביים. של הקדשים שלאחר שמדיחין אותן בלשכת המדיחין כדתנן בפרק בתרא דמדות לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים וחוזרין ומדיחין אותן על השלחנות וכדתנן בפ''ד דתמיד נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהן להדיחן והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין כל צרכה והקרביים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה על שלחנות של שייש שבין העמודים וכלומר הכרם שיש בה טינוף הרבה מדיחין אותה בלשכת המדיחין כל צרכה ובפני עצמה שלא תטנף להקרביים ביותר ומדיחין אותה שם לגמרי והקרביים אחר שהודחו בבית המדיחין חוזרין להדיחן עוד לא פחות משלשה פעמים על השלחנות של שייש ומפני שהן דקין ואין הרעי יוצא מהן אלא בדוחק ולפיכך מדיחין וחוזרין ומדיחין:
אַתְּ מוֹצֵא. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְכָאן בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְדִיפְנֵי שֶׁלְאַנְטִוֹכִיָּה וְיָֽצָאָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה לִקְרָאתוֹ וְאָֽמְרָה לוֹ. הִגִּיעַ זְמַן הַבַּיִת הַזֶּה לִיחָרֵב. אָמַר לָהֶן. אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי אוֹתוֹ עֲלֵיכֶם תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לִיהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה. נְבוּכַדְנֶצַּר בָּעֵי לָךְ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶן כָּךְ נָטַל מַפְתֵּיחוֹת שֶׁלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. עָלָה לְגַגּוֹ שֶׁלְהֵיכָל. אָמַר לָפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְעוֹלָם. לִכְשֶׁעָבַר הָיִינוּ נֶאֱמָנִין לָךְ וְהָיוּ מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָנוּ. עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אָנוּ נֶאֱמָנִין הֲרֵי מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָךְ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. 26b זְרָקָן וְעוֹד לֹא יָרְֽדוּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. רָאָה כְמִין יָד נוֹטַלְּתַן מִיָּדוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּל חוֹרֵי יְהוּדָה כֵן עָלוּ לְרֹאשׁ גַּגּוֹתֵיהֶן וְנָֽפְלוּ וָמֵתוּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂא֭ גֵּ֣יא חִיזָּיוֹן מַה לָּ֣ךְ אֵיפוֹא כִּֽי עָלִ֥ית כּוּלָּךְ לַגַּגּֽוֹת. תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
את מוצא וכו'. אהא דקתני שבו יצא יכניה בגלותו דורש והולך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source